ניקוי המסננים המנטליים בתהליכי שינוי והעצמה

על פניו, המציאות קיימת כפי שהיא וכולנו מתנהלים בתוכה. אולם, בכל אחד מאיתנו קיימים מנגנונים מתוחכמים המסננים את המסרים שמתקבלים ומייצרים פרשנות פנימית אישית.

ניקח למשל שני אנשים המתבוננים באותה תופעה: אדם מחליק על קליפת בננה. האחד נחרד, לוקח נשימה עמוקה וכמעט מזנק לעזרת הנופל ואילו חברו מגיב בפרץ צחוק בלתי נשלט. מי מהם חווה את המציאות האמיתית? וודאי ששניהם, רק הפרשנות הפנימית של כל אחד מהם יצרה תגובה שונה.

אז איך זה עובד?

אנו קולטים את המציאות סביבנו בעזרת החושים שלנו במליוני ביטים לשניה, אולם אין לנו אפשרות להתמודד עם כל המידע הזה במקביל ובבת אחת ולשם כך יש בנו מנגנון מתוחכם לסינון. הקלט מגיע אל ה״מסננים המנטליים״ שלנו ועובר תהליכי השמטה, עיוות והכללה הכוללים גם את עולם הערכים, האמונות, התרבות והזכרונות שלנו. מתוך כל המידע ששמרנו, במודע ושלא במודע, אנחנו מעבדים את הנתונים ויוצרים ״מייצג פנימי״ הנתפס כמציאות עבורנו.

מכאן מתחיל תהליך חשיבה המעורר רגשות ובהתאם לכך ההתנהגות שלנו בשטח, במציאות.

נחזור לדוגמה: ייתכן שלאדם שחווה חרדה כשהתבונן באיש הנופל ״ישב״ במסנן זיכרון ילדות קשה של אימו נופלת ושוברת רגל בעודה מחליקה. לכן, כאשר עיניו קלטו את המקרה המסנן ״הקפיץ״ את התוצאה ההיא למייצג הפנימי שלו והמחשבה כי זה עלול לקרות כאן שוב עוררה בו חרדה. חברו לעומתו, מעולם לא חווה משהו קשה או טראומטי בהקשר זה וזכרונות הילדות שלו כללו רק סרטים מצויירים, בהם לעיתים מישהו מחליק על בננה כאקט קומי, לכן צחק.

אותה מציאות- תגובה שונה.

במסננים שלנו המון מידע חיוני העוזר לנו להתנהל במציאות היומיומית. אולם, לעיתים נתפסים בהם ״באגים״ בצורת אמונות מגבילות, החלטות מפתח שנכפו עלינו על ידי דמויות סמכות ו/או טראומות המונעות מאיתנו לחוות מציאות מייטיבה ומקדמת.

החדשות הטובות הן שיש דרך ״לנקות״ את המסננים ולכוונן את המנגנונים כדי להגיע לתוצאות הרצויות לנו ולחיות חיים מייטיבים יותר בתחושת הנאה וחופש פעולה.

בהצלחה :)